ב־ADHD קיימת נטייה לזיכרון עבודה נמוך יותר
אצל אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD), הביצועים במשימות הדורשות זיכרון עבודה נוטים להיות נמוכים יותר בממוצע הקבוצתי. המגמה נמצאה הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים. זיכרון עבודה מאפשר להחזיק מידע נחוץ לזמן קצר, ובמקביל להשתמש בו כדי להתקדם לשלב העיבוד הבא.
עם זאת, הפער המשתקף במדד WMI של WAIS ו־WISC קטן, וגם הממוצע של קבוצת ה־ADHD נמצא בטווח הממוצע. WMI אישי ממוצע או גבוה יכול להתקיים לצד ADHD וקשיים בחיי היומיום. הממוצעים המפורטים והמגמות בציוני ה־IQ מוסברים במאמר IQ ותוצאות WAIS ב־ADHD.
הקושי היומיומי בדרך כלל אינו אובדן של ידע שכבר נרכש. ההשמטות מתרחשות כשצריך לזכור מה עומדים לעשות, הוראה שניתנה לפני רגע או את ההתקדמות בתוך משימה — כלומר, להחזיק את המידע שבו משתמשים עכשיו ולהמשיך איתו לפעולה הבאה.
כשהקשב מוסח, המטרה, ההתקדמות והפעולה הבאה נשמטים
במהלך העבודה מחזיקים בראש מידע על שלוש שאלות: ״לשם מה אני עושה את זה?״, ״עד היכן הגעתי?״ ו״מה צריך לעשות עכשיו?״.
כאשר הקשב עובר להתראה, לרעש, למשימה אחרת שנכנסה לשדה הראייה או למחשבה שעלתה, התהליך ששומר את מצב המשימה המקורית נקטע. כשחוזרים אחרי הטיפול בעניין האחר ולא מצליחים לשלוף מיד את המטרה או את ההתקדמות, צריך לעבור שוב על המסך או המסמכים ולשחזר מה נעשה קודם.
לכן הסחת דעת ב־ADHD מוסיפה מעבר לזמן שבו הריכוז נקטע גם את המאמץ והזמן שנדרשים לחזור למשימה אחרי כל הפרעה. למשל, אחרי תשובה קצרה להודעה צריך לקרוא שוב ושוב את המסמך המקורי, או שפותחים לשונית אחרת ולא חוזרים למשימה שבגללה התחילה העבודה.
אפשר לחלק את השכחה ב־ADHD לשלושה סוגים, לפי המידע שנשמט והרגע שבו זה קורה.
| מה נשמט | מצבים שבהם זה קורה | מה מתרחש |
|---|---|---|
| מידע מהדקות או השניות האחרונות | כמה הוראות, שיחה, חישוב בראש | תוך כדי הקשבה לחלק השני או חשיבה על תשובה, קשה להמשיך להחזיק את התנאים שנאמרו בחלק הראשון |
| המטרה של משימה שנקטעה | טיפול בהתראות, עניין אחר, כמה משימות במקביל | בחזרה למשימה קשה לשחזר את המטרה המקורית, את נקודת העצירה ואת הצעד הבא |
| פעולה שתוכננה להמשך | ציוד שצריך לקחת, יצירת קשר, הגשה, פגישה | הכוונה ״לעשות אחר כך״ אינה נשלפת בזמן או במקום המתאימים |
פעולות שמתוכננות לעתיד מערבות גם זיכרון פרוספקטיבי — היכולת להיזכר בכוונה ברגע המתאים. במקום להסביר את כל השכחה ב־ADHD באמצעות ציון WMI אחד, ההבחנה בין מה נשמט ובאיזה שלב עוזרת לבחור פתרון מתאים.
מניחים את המידע במקום שבו יהיה אפשר לחזור אליו
העיקר הוא לאפשר לסביבה להחזיר את המידע גם אחרי שנשמט. מוציאים מהראש לא רק פגישות ותוכניות, אלא גם את המידע שנחוץ לחידוש העבודה.
| המצב שמעמיס | איך שומרים את המידע מחוץ לראש |
|---|---|
| כמה הוראות בעל פה | מקבלים גם בכתב את הבקשה, התנאים והמועד, ומחלקים ליחידות שאפשר לבצע אחת בכל פעם |
| הפרעה באמצע עבודה | לפני שעוזבים, משאירים שורה עם המטרה, המקום שבו העבודה נעצרה והפעולה הבאה |
| פעולה שצריך לעשות בהמשך | מגדירים התראה בזמן ובמקום שבהם אפשר לבצע אותה, ומנסחים פעולה אחת, למשל ״לשלוח את המסמך״ |
| ציוד שצריך לקחת | קובעים מקום קבוע ומניחים אותו בנקודה שעוברים בה ביציאה |
| כמה משימות | מרכזים את רשימת המשימות במקום אחד ומציגים מה בתהליך, מה ממתין ומה הושלם |
למשל, הערה שכתוב בה רק ״הצעת מחיר״ מחייבת לשחזר את מצב העבודה כשחוזרים. לעומתה, ״הכמויות בהצעת המחיר כבר הוזנו. עכשיו להעתיק את השורה ה־3 מטבלת המחירים״ מאפשרת להמשיך ישירות מהמשפט הזה.
ככל שמוסיפים פתקים ואפליקציות, גדל העומס של לזכור איפה לחפש. שמירת פגישות ביומן, משימות ברשימה אחת וציוד במקום קבוע מצמצמת את מספר המקומות שצריך לחזור אליהם, וכך התיעוד החיצוני נעשה שימושי.
המטרה אינה לחזק את זיכרון העבודה עצמו. היא להפחית את כמות המידע שצריך להחזיק, ולאפשר לשחזר מהסביבה את המטרה ואת נקודת ההתקדמות גם אחרי השמטה. התאמות שאינן ייחודיות ל־ADHD והשפעתם של אימוני זיכרון עבודה מפורטות במאמר זיכרון עבודה נמוך: מאפיינים ודרכי התמודדות. ההבחנה בין התחלה, הפרעה, חזרה והשלמה מוסברת במאמר למה מבינים את העבודה, אבל מתקשים להתקדם בה.