אדריכל הדמיון מחזיק בראש עולם תלת־ממדי. בזמן הקשבה הוא הופך מילים למיקום, לצורה ולחצים, מסובב רכיבים ובונה קשרים. את מה שנאמר במילים הוא מבין כמבנה שאפשר כמעט לראות.
תרשימים ודימויים הם כלי החשיבה שלו. בעיה חדשה נפתחת בראש כמפה, ואז חלקים מסתובבים, גדלים ומתחלפים עד שנמצא פתרון. התחושה היא שהתמונה כבר נעה לפני שמציירים אותה, ולכן קשה להסביר במילים את שלבי הביניים.
המחיר נמצא בתרגום. המבנה ברור ומפורט בראש, אבל מאבד מידע כשהוא הופך למילים. בדיון, אדם שמנסח מהר עלול לגבור עליו אף שההבנה החזותית שלו יציבה. התסכול של „אם רק הייתי מצייר, היו מבינים” יכול לעורר ספק גם בהבנה עצמה.
הדרך היא להתחיל בתרשים ולהוסיף מילים אחר כך. בנייה מילולית לפני ציור שוחקת את המידע; ציור מוקדם והוספת הערות שומרים על המבנה ומאפשרים להעביר אותו לאחרים.
חוזקות
גם ממידע חלקי אפשר לבנות בראש תמונה של העיקר, צוואר הבקבוק והקשרים בין הרכיבים.
אפשר לסובב עצמים, לשנות מיקום ולעקוב אחר מעבר בין מצבים לפני ביצוע בפועל.
כלל סמוי או פגם מבני שאיש עוד לא תיאר יכולים להיראות כמעט לעין.
נקודות שכדאי לשים לב אליהן
מבנה פנימי עשיר נשחק כאשר צריך לדחוס אותו להסבר מילולי.
התרגום אינו עומד תמיד בקצב הדיבור של האחר, גם כשההבנה עצמה מדויקת.
כיוון שהפתרון נוצר באמצעות תנועה של דימוי פנימי, הוא עלול להיראות מבחוץ כקפיצה או כניחוש.