המינימליסט של העיקר מפריד מיד בין הנחוץ למיותר. נקודות דיון, הודעות ומשימות עוברות תחילה למגירות של „עכשיו”, „לוותר” ו„אחר כך”. העמדה הבסיסית היא לא לבזבז את הזמן והאנרגיה הזמינים.
העיבוד מהיר ואפשר להניע כמה דברים במקביל: להשיב להודעה תוך כדי הכנה אחרת, לטפל בדחוף ולחזור למשימה, או להחזיק כמה הוראות בזמן הביצוע. גם משימות מילוליות וגם חזותיות מתנהלות כעבודה מעשית בלי נטייה חזקה לצד אחד.
המחיר מופיע כשנדרשים עומק ודיוק. חשיבה ממושכת, התמדה בבעיה חדשה או בירור של דיון מופשט שוחקים במהירות. קל לבלבל בין „טופל מהר” לבין „נבדק היטב”, לקפוץ למסקנה אחרי הבנה חלקית או לגלות מאוחר מדי שדבר שנזרק היה חשוב.
הדרך היא לקבוע גבול אחד שאסור למחוק: תחושת אי־נוחות, חריג וסיכון ארוך טווח תמיד מקבלים בדיקה. אין צורך לעצור את כוח הצמצום; אם שומרים על האזור שאסור לקצץ, אפשר לייעל את השאר במלוא העוצמה.
חוזקות
אפשר להחליט במהירות מה לעשות עכשיו, מה לדחות ועל מה לוותר, ולהתחיל בלי לבזבז זמן על היסוס.
אפשר להחזיק כמה הוראות ומשימות ולהתקדם בהן יחד גם בסביבה עמוסה.
דדליין או מחסור במשאבים מעלים את הקצב ומאפשרים לתפקד היטב תחת לחץ.
נקודות שכדאי לשים לב אליהן
בעיה חדשה או דיון מופשט שדורשים זמן רב גובים אנרגיה במהירות.
מהירות העיבוד עלולה להוביל למסקנה מוקדמת ולחזרה על העבודה אחר כך.
יעילות לטווח קצר עלולה למחוק תחושת אי־נוחות, חריג או סיכון ארוך טווח שהיה צריך לשמור.